חובת המעסיק לברר אם לעובד שהתקבל לעבודה יש ביטוח פנסיוני קודם

לאחרונה, בית הדין הארצי[1] דן בערעור מאוחד על שני פסקי דין, אשר ניתנו על ידי מותבים נפרדים בבית הדין האזורי, ובהם נדונה תביעת 3 עובדות אשר הועסקו במוקד מכירה טלפוני של רשת בתי המלון "הכשרת הישוב". שכרן של העובדות הורכב משכר יסוד שעתי ועמלות משתנות.

בתקופת עבודתן של העובדות חל על רשת בתי המלון ועובדיה ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. הגדרת השכר הקובע לפנסיה ולקרן השתלמות בהסכם בענף המלונאות אינה כוללת עמלות וגם אינה קובעת תקרה לביצוע ההפקדות. במרבית תקופת העבודה, הכשרת היישוב הפרישה לזכות העובדות כספים לפנסיה ולקרן השתלמות לפי רכיבי השכר הקבועים (ללא עמלות). בסמוך לסיום העסקתן, ובהמשך לסיכום בין הכשרת היישוב לנציגות העובדים, בוצעו הפקדות גם מרכיב העמלות.

כידוע, בשנת 2008 נכנס לתוקפו צו ההרחבה לפנסיית חובה במשק. בהתאם לצו ההרחבה, הגדרת השכר הקובע לפנסיה הינה השכר הקובע לפיצויי פיטורים (לפי תקנות פיצויי פיטורים).

לפי הגדרה זו, השכר הקובע כולל גם את שכר היסוד וגם את רכיב העמלות המשתנה. עם זאת, יש בצו ההרחבה תקרה להפקדות, העומדת על השכר הממוצע במשק.

בתי הדין האזוריים בחנו את סוגיית זכאותן של העובדות להפרשות (בדגש על השכר הקובע) ולא הגיעו לתוצאה אחידה. הכשרת היישוב טענה בערעור כי צו ההרחבה לפנסיית חובה אינו

חל עליה, ולחילופין, גם אם הוא חל עליה ויש לכלול את העמלות בשכר הקובע לפנסיה, יש להגביל את שיעורן בתקרה הקבוע בצו ההרחבה.

הכרעת בית הדין הארצי

סוגיית ההסדרים השונים

  • לצורך הדיון הוסכם כי העמלות אשר שולמו לעובדות היו עמלות אישיות, ולפיכך, הן מתווספות לשכר הקובע לפיצויי פיטורים. יחד עם זאת, המחלוקות בתיק לא נגעו לפיצויי פיטורים, אלא להפרשות לפנסיה, אשר כוללות גם הפרשות לגמל.
  • כאמור, בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה, עמלות נכללות בשכר הקובע לפנסיה עד לתקרת השכר הממוצע במשק. מצד שני, בהסכם בענף המלונאות העמלות אינן חלק מהשכר הקובע, אך גם אין תקרה להפקדה.
  • בהתאם לסעיף 23 לחוק הסכמים קיבוצים, אם "היו חלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד, הולכים אחר ההוראה שהיא לטובת העובד". ההוראה חלה גם על הסכמים קיבוציים שהורחבו בצו הרחבה (סעיף 38 לפסק הדין).
  • הכשרת היישוב טענה כי ההסכם הענפי (בענף המלונאות) כולל בגדרו זכויות מיטיבות רבות לעובדי הענף, כך שאין להתמקד בנושא הפנסיוני, אלא לבחון את מכלול הוראותיו ביחס לצו ההרחבה לפנסיית חובה. בית הדין הארצי לא קיבל את הטענה הזו והבהיר שלבחינת עדיפותן של הוראות בהסכם הקיבוצי לא ניגשים בדרך של "עסקת חבילה", אלא ניגשים באמצעות השוואה בין "נושא לנושא". בית הדין דחה את טענת הכשרת היישוב כי יש לבחון את כלל הוראות ההסכם הענפי, לרבות הוראות שאינן פנסיוניות. בית הדין גם דחה את טענת העובדות (וההסתדרות) כי יש לשלב בין הוראות ההסדרים הפנסיוניים ולהחיל על העובדות את ההסדר הטוב מבין השניים (כלומר, גם הכללת העמלות בשכר הקובע וגם ביטול התקרה להפרשות).
  • בית הדין קבע כי בחינת ההסדר המיטיב תעשה מידי חודש בחודשו, מנקודת מבטו של העובד. עובד בענף המלונאות אשר לשכרו מתווספות עמלות מכירה אישיות, זכאי להפקדות פנסיוניות בהתאם לשכרו הקובע ללא עמלות וללא תקרת הפקדות (כפי שנקבע בהסכמים החלים בענף המלונאות), ככל שסכום זה עולה על השכר הממוצע במשק. במקרה שבו הסכום נמוך יותר מהשכר הממוצע במשק, אז העובד יהיה זכאי להכללת העמלות בשכר הקובע להפרשות לפנסיה עד לתקרה הקבועה בצו ההרחבה.
  • כעולה מפסק הדין, ישנו יישום של עיקרון "רשת הביטחון" בצו ההרחבה לפנסיית חובה. הרעיון הוא שצו ההרחבה לפנסיית חובה מהווה "רשת ביטחון" שממנה אי אפשר לרדת. העובד תמיד יהיה זכאי לסכום הגבוה יותר מבין שני ההסכמים שחלים עליו.

חובת המעסיק לוודא המשכיות ביטוח פנסיוני

  • צו ההרחבה לפנסיית חובה קובע ברירת מחדל שלפיה עובד יצורף להסדר פנסיוני בחלוף 6 חודשים. החריג לכך מתייחס למצב שבו יש לעובד הסדר ביטוחי קודם ואז יש לבטחו בתוך 3 חודשי עבודה (רטרואקטיבית). התכלית הייתה שהעובד בעל ביטוח פנסיוני קיים יבוטח בתוך 3 חודשים לכל המאוחר מתחילת עבודתו, וזאת בטרם תפוג ארכת הביטוח המוקנית לו מכוח ההסדר הקיים (על מנת שלא ייאבד את הרצף הביטוחי בעת חילופי מעסיקים).
  • בצו ההרחבה לא קיימת דרישת יידוע מצד העובד. מצד שני, לא מוטלת על המעסיק בצו חובת בירור יזום. במקרה שנדון בפסק הדין הייתה הודעה לעובד ובמסגרתה סעיף שקבע כי "עובד שהתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות מהיום הראשון לעבודה". בית הדין הארצי ציין כי הכשרת היישוב אכן יידעה את עובדיה החדשים על עצם זכותם להיות מבוטחים מתחילת עבודתם, אך היידוע התבצע כחלק משורת הוראות בהודעה לעובד ולא היה בכך די בנסיבות העניין.
  • בית הדין הארצי קבע כי אין די בציון עצם הזכות לביטוח פנסיוני של בעל הסדר קודם בהסכם העבודה או בטופס ההודעה לעובד, אלא יש להטיל חובה על המעסיק לערוך בירור, בין בעל פה ובין בכתב, בדבר קיומו של הסדר קודם, ולתעדו. כך למשל, ניתן להתייחס לנושא בהודעה לעובד בה תופיע שאלה מפורשת בנושא והעובד ישיב ויחתום בשולי תשובתו.
  • בית הדין הארצי קבע כי החובה שיש להטיל על המעסיק מצטמצמת לקבלת מידע מהעובד ולא מוטל על המעסיק להעמיק חקר תוך פגעה בפרטיות העובד, כך שבתיעוד הודעת העובד לפיה אין לו הסדר קודם יצא המעסיק ידי חובתו. נקבע כי הטלת נטל מסוים על המעסיק, בנסיבות בהן קיימת חשיבות רבה בהבטחת קיומו של רצף ביטוחי, נובעת מעובדת יכולתו של המעסיק למנוע נזק כבד עקב אירוע ביטוחי לעובד שלא יהיה לו כיסוי ביטוחי כתוצאה מניתוק הרצף הביטוחי חרף זכאות העובד, תוך שהנטל עצמו – מילוי טופס מתאים או בירור בדרך אחרת – אינו מכביד.

[1] עע 25181-03-19  מלונות הכשרת הישוב בע"מ נ' שני בן עמי (מיום 4.3.2021)